סטייבלקוינס: USDT, USDC ומה הסיכונים האמיתיים
למה משתמשים בסטייבלקוינס, מה ההבדל בין מנפיקים, ואיפה מסתתר הסיכון.
מה זה סטייבלקוין
סטייבלקוין הוא טוקן שמנסה לשמור ערך יציב (לרוב \(1\$\)). משתמשים בו כדי “להחנות” ערך בלי לצאת לפיאט, לבצע העברות מהירות, ולפעול ב‑DeFi.
USDT מול USDC (בגדול)
- USDT: הכי נפוץ בנזילות ובבורסות. מנפיק: Tether.
- USDC: נפוץ מאוד ומכוון יותר לשוק מוסדי/רגולטורי. מנפיק: Circle.
- חשוב: שניהם תלויים בגורם מרכזי שמחזיק רזרבות ומנהל הנפקה/פדיון.
איפה הסיכונים
- סיכון מנפיק: אם הרזרבות/ניהול בעייתיים — הפג יכול להישבר.
- סיכון רשת: אותו טוקן על רשת לא נכונה = אובדן/נעילה.
- סיכון פרוטוקול: ב‑DeFi, סטייבלקוין יכול להיות “עטוף”/נעול בחוזה חכם. פריצה = סיכון.
- סיכון הקפאה: מנפיקים מסוימים יכולים להקפיא כתובות ברשתות מסוימות.
איך להשתמש נכון
- בודקים תמיד שהסימול והחוזה (contract) תואמים למה שהתכוונת לקנות/לשלוח.
- מפזרים סיכון: לא חייבים להחזיק סטייבלקוין אחד בלבד לאורך זמן.
- לא משאירים “לשנים” בארנק חם אם זה כסף חשוב — שוקלים אחסון בטוח יותר.
טיפ: אם זה המדריך הראשון שלך — מומלץ לקרוא גם את “איך מתחילים” ואת “בטיחות בקריפטו”.