בלוקצ׳יין בפשטות: מה זה ואיך זה עובד

בלוקצ׳יין הוא “יומן חשבונות” דיגיטלי שמנוהל במשותף על ידי הרבה מחשבים (צמתים). במקום שהיומן ישב אצל גורם אחד, עותקים שלו מופצים ברשת, וכל עדכון (טרנזקציה) נבדק ומתווסף לפי כללים מוסכמים.

התוצאה: ניתן להעביר ערך (כמו מטבעות) בלי “מרכז” שמנהל את כל הבנקאות — אבל עם מערכת כללים, חתימות קריפטוגרפיות, ואימות ציבורי.

• טרנזקציה: פעולה ברשת (למשל שליחת מטבע, או חתימה על פעולה ב‑DeFi). היא מכילה כתובות, סכומים/נתונים, וחתימה דיגיטלית.
• בלוק: “חבילה” של טרנזקציות שנאספו יחד ונוספו לרצף. בלוקים מחוברים אחד לשני כך שכל בלוק מצביע על הקודם (באמצעות hash).
• למה זה חשוב: שינוי בדיעבד בבלוק ישבור את הקישוריות (hash), ויהפוך את השרשרת לבלתי תקפה מול שאר הרשת.

כדי שלא יהיו שתי גרסאות שונות של היומן, יש מנגנון קונצנזוס. הנפוצים:

• Proof of Work (PoW): כרייה. מחשבים מבצעים עבודה חישובית, והבלוק הבא מתקבל לפי כללים. (לדוגמה: Bitcoin).
• Proof of Stake (PoS): “הימור”/סטייקינג. מאמתים נבחרים לפי הון נעול וכללים. (לדוגמה: Ethereum כיום).

לא חייבים לדעת לעומק את המתמטיקה כדי להתחיל, אבל חשוב להבין שהקונצנזוס הוא מה שמחליף “גורם מרכזי” שמחליט.

• כתובת: כמו מספר חשבון. אפשר לשתף אותה כדי לקבל כסף.
• מפתח פרטי: הסוד שמאפשר לך להוכיח בעלות ולחתום על פעולות. מי שיש לו אותו — שולט בכסף.
• חתימה: הוכחה קריפטוגרפית שהפעולה אושרה על ידך, בלי לחשוף את המפתח הפרטי.

• הרשת היא יומן מבוזר; אין “מנהל מרכזי”.
• טרנזקציות מצטברות לבלוקים; שינוי בדיעבד קשה מאוד.
• הבעלות נקבעת לפי מפתח פרטי/seed — זה הדבר הכי חשוב לשמור.